מאירי על נדה י׳

1 תינוקת זו שלא הגיע זמנה לראות וראתה שלשה פעמים ונעשית ככל הנשים ואח"כ עברו עליה שלש עונות ר"ל תשעים יום וראתה שביארנו שדייה שעתה אם אחר שלש עונות אלו ראתה כוסתות הראשונים משלשים לשלשים הרי זו כתחלת ראיה שסלוק שלש עונות שעברו עליה החזירוה כמי שלא ראתה מעולם וראשונה ושניה דייה שעתה ובשלישית הרי היא ככל הנשים אבל אם עברו עוד עליה שלש עונות פעם שניה וראתה שאף זו דייה שעתה אם לאח"כ בתוך העונות השלישיות ראתה כוסתות הראשונים אין סלוק שלש עונות השלישיות מחזירין אותה כמי שלא ראתה מעולם להיות דייה שעתה כראשונה ושניה אלא ראשונה דייה שעתה ושניה הרי היא ככל הנשים ויש פוסקין שאף בזו דוקא בשלישית:

2 לענין ביאור זו שנאמר אח"כ בספרים אמר מר פעם ראשונה דייה שעתה אהגיע זמנה קאי כלומר הגיע זמנה לראות שאמרו פעם ראשונה דייה שעתה שניה הרי היא ככל הנשים אתיא כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה ומטמאין אותה בשניה אימא סופא עברו עליו וכו' אתאן לר' אליעזר וכו' דאלו לרבנן אין סלוק עונות כלום אלא בזקנה כמו שכתבנו והעמידוה דר' אליעזר היא ובוסתות סבר לה כר' דרך סוגיא נאמרה ומ"מ אע"פ שאין הלכה כר' בוסתות אלא כרשב"ג דבתלתא זמני הוא דהויא חזקה בזו בשניה מטמאה למפרע כסתם משנתנו ואפילו רשב"ג מודה בה מפני שמאחר שהגיע זמנה כבר נכנסת לחזקתה כאלו התחילה לראות ואע"פ שלא הוחזקה לענין קביעות וסת למציאות דמים מיהא הוחזקה ותרי זימני דידה תלתא נינהו ובפירושי הרבנים וכן בשאר החדושין אתה מוצא בפירושה דרכים אחרים וזו נראית לי שיטה ברורה:

3 כבר ביארנו שתינוקת שהגיע זמנה לראות כתמה טמאה אפילו לא ראתה עדין ותינוקת שלא הגיע זמנה לראות כתמה טהור מ"מ תינוקת שלא הגיע זמנה שראתה שלש הואיל והוחזקה בדמים כתמה טמא וזהו שאמרו בסוגיא זו כתם שבין ראשונה לשניה דברי הכל טהור ושבין שניה לשלישית לחזקיה כתמה טמא הואיל ואלו ראתה טמאה ולר' יוחנן כתמה טהור הואיל ומ"מ עדין אינה מוחזקת בדמים והלכה כר' יוחנן שהרי ר' שמעון בן יהוצדק נסכם בה עמו לומר שפעם ראשונה ושניה טהור אבל שבין שלישית לרביעית טמא לדברי הכל שהרי הוחזקה והוקבע וסתה אף לרשב"ג ומ"מ גדולי הרבנים סוברים שחזקיה ור' יוחנן אליבא דר' פליגא אבל לרשב"ג אין חוששין לה עד שתראה ארבע ראיות שאין הראשונה מצטרפת שאינה אלא מקרה וכן כתבוה בתוספות וראשון עיקר:

4 ואף זו שביארנו בהגיע זמנה שכתמה טמא מכאן ולהבא אף בלא ראתה יש חולקין לומר דוקא בראתה פעם אחת הואיל ובשניה תטמא מעת לעת אבל אם לא ראתה כלל לא והביאוה ממה ששאלו כאן לר' יוחנן דמטהר בין שניה לשלישית מה בין זו לבתולה ר"ל הגיע זמנה לראות שדמיה טהורין וכתמה טמא ותמה על עצמך היאך דמיה טהורים והרי לא אמרו אלא דייה שעתה אלא שהם מפרשים שדמיה טהורים דכתמה קאמר כלומר כתמה הואיל ולא ראתה טהור וכתמה אחר שראתה טמא וודאי כתם לאחר השניה בלא הגיע זמן הוי ככתם שאחר הראשונה אחר שהגיע זמנה ותירץ הגיע זמנה שירפה מצוי הואיל וראתה כלל כלומר פתחה מצוי אך זו אין פתחה מצוי ואין זה כלום ומהיכן לך לפרש דמיה כתמה אלא כך הוא מקשה מה בין זה לבתולה שהגיע זמנה שדמיה טהורים פעם ראשונה לענין שדייה שעתה על הדרך שהוא בתינוקת שלא הגיע זמנה לשתי פעמים ואפילו הכי כתמה טמא למכאן ולהבא כראייתה ואף כאן כל שאלו תראה טמאה תיטמא נמי בכתמה ותירץ שהבתולה פתחה מצוי ואף בלא ראתה וגדולי הרבנים פירשוה בענין אחר וכן רוב מפרשים והוא עיקר ולשון שירפה הוא רגילות ראיה ביתר מן הראוי ובהגדת ויקרא רבה בפרשת זאת תהיה אמרו והסיר י"י ממך כל חולי זו שירפא:

5 תינוקת שלא הגיע זמנה לראות רקה ומדרסה שנמצא בשוק ואין אנו יודעין אם ראתה אם לאו טהור שאין מחזיקין לה טומאה מספק אבל אם הגיע זמנה מטמאין אותה כשאר ספיקי הרוקין הנמצאים שטמאין כמו שיתבאר במקומו:

6 תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שביארנו שפעם ראשונה ושניה דייה שעתה אפילו היתה שופעת כל שבעה אינה נדונית אלא כראיה אחת ולא סוף דבר שופעת אלא אפילו היתה פוסקת תמיד הואיל ומדלפת טיף טיף אין זה קרוי הפסק לדונן בשתי ראיות אלא הכל נידון בראיה אחת הא כל שפסקה לגמרי וחזרה וראתה וכן עד שלשה פעמים אפילו ביום אחד הוחזקה בדמים וכתמה טמא וי"מ אותה אף לענין שתטמא למפרע בפעם שלישית וא"כ אף בהגיע זמנה כן לפעם שניה:

7 חזקת בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן הרי אלו בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל אם הגיעו לפרקן הרי אלו בחזקת דמים מצויים ונשים חוששות בהן לטהרות ובודקות אותן אלא שאם לא נבדקו אין מטמאין טהרות על ידן מספק:

8 כבר ביארנו במשנה שמעוברת ומיניקה משהוכר עוברה ומשהתחילה להניק דיה שעתה ואין הלכה כר' יוסי שאמר בהן דוקא משעברו שלש עונות משהוכר העובר ומשהתחילה להניק ומ"מ יש פוסקין כר' יוסי מדשקיל וטרי ר' יוחנן אליביה בסוגיא זו ולדעת זה מיהא צריך לברר ששלש עונות אלו ימי מניקתה עולין בהן לימי עבורה ר"ל שאם הפסיקה שתים בימי מיניקתה ונתעברה והפסיקה אחת בימי עבורה וכיוצא בזה דייה שעתה והוא הדין לימי עבורה שעולין לימי מניקתה לדעת האומר שאפשר ללידה בלא דם אלא שאין הלכה כן או שמא אף למי שאומר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם שהלכה כן שמ"מ דם לידה מין אחר הוא ואינו מעכב לסלוק דמים אלא שמ"מ עיקר הדברים שאין הלכה כר' יוסי ור' יוחנן דשקיל וטרי אליביה לאוקמה למתניתין אליביה דההוא תנא הוא דקא עביד:

9 כבר ביארנו במשנה בארבע נשים שאמרו דיין שעתן שלא נאמר אלא בראייה ראשונה אבל בראיה שניה כל שלא ראתה את הראשונה מאונס הרי היא ככל הנשים וכן ביארנו שיש חולקין לומר דבמעוברת ומיניקה אף בראיה שניה כן ואפילו בכמה ראיות דיין שעתן כל ימי עבורן וכל ימי מניקתן מפני שר' יוחנן אמרה כן במקום ריש לקיש ור' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ואע"ג דרב ושמואל נחלקו בה ורב לא קאמר הכי מ"מ אף רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומ"מ עיקר הדברים כדעת ראשון שהרי ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון כלם שוים בה לדעת רב ואם עברו ימי עבורן ומיניקתן אפילו בראיה ראשונה מטמאות למפרע וכן לענין ביתה חוששת לוסתה הראשון ואע"פ שבתינוקת שלא הגיע זמנה ובזקנה ר"ל שעברו שלש עונות שלא ראתה נעשית ראייתן כתחלת ראייה באלו דמיהן מסלקין מחמת עצמן ואין סבה מעכבתו אבל מעברת ומיניקה ראויות הן לכך אלא שסבה מעכבתן וכל שעברה סבתן חוששות לוסתן וכן כתבו גדולי המפרשים וי"א שבזקנה שעברו עליה שלש עונות כל שחזרה לראות בעונות שלמודה בהן אף בפעם אחת הוחזקה ואם לא כן כששאלו למעלה בתינוקת חזיא בעונות מאי היה לו לשאלה גם כן בזקנה אלא שנראה לי שבזקנה פשוט היה לו שכבר קרבו ימיה וחדלו ארחות שבה אבל קטנה שמשהתחילה היה הדבר קרוב לומר שדמיה ממשמשים ובאים הוצרך ללמדה: